נויה שרעבי

נויה נולדה ב־1 באוקטובר 2007 בקיבוץ בארי, בתם הבכורה של ליאן ואלי ואחות גדולה ליהל. נויה היתה ילדה סקרנית ובוגרת, אהבה מאוד את הבקורים אצל הסבתא בתל אביב ואת הבישולים איתה.

היא גדלה בבית חם שמיזג שתי תרבויות – אנגלית וישראלית – וידעה לחבר ביניהן בטבעיות: נימוסים ושקט פנימי לצד לבבות חמים, מטבח מלא ריחות ומוזיקה. 

​

בבית הספר למדה בכיתת “אפרסק”. המורים הכירו בה כתלמידה חרוצה ואחראית, והחברות זיהו בה אוזן קשבת – אחת שיודעת לראות מי צריך רגע תשומת לב, חיוך, מילה טובה.

נויה הייתה גם חניכה בתנועת הנוער העובד והלומד, שבה מצאה קהילה של ערבות הדדית ונתינה – ערכים שאפיינו אותה בכל תחום בחייה.

​

מגיל ארבע־עשרה בחרה להתנדב עם ילדים שמתקשים בלימודים. זו לא הייתה “משימה בית־ספרית” אלא בחירה ערכית: להיות ליד מי שקשה לו. היא התנדבה בבית מחסה לאוטיסטים וחלומה היה לעבוד עם ילדים, להיות גננת או עובדת סוציאלית שמחזיקה כיתה ביד עדינה ובטוחה.

​

נויה כתבה יפה. ברכות לימי הולדת, מילות פרידה לטקסי אזכרה, פתקים קטנים שהשאירה לאנשים אהובים – תמיד בשפה נקייה ומדויקת, תמיד במקום. היא ידעה לשים מילים פשוטות על רגשות גדולים, והייתה עוגן רגשי לאנשים סביבה.

​

המוזיקה הייתה חלק ממנה; היא אהבה ללכת להופעות עם חברות, ובקיץ האחרון לפני האסון יצאה כל המשפחה להופעה של חנן בן ארי, זמר אהוב על כולם בבית.

עם אחותה יהל חלקה חדר, סודות ושירים. לעיתים הייתה השקט שמאזן את האנרגיות של אחותה; לעיתים זו שפורצת מצחוק עד דמעות – שתיהן יחד יצרו בית מלא אור.

​

נויה אהבה את הטבע. היא אהבה שקיעות, במיוחד את השקיעות של בארי, הרגעים השקטים בין יום ללילה היו עבורה זמן למחשבה ולחלום. היא דיברה עם חברותיה על טיולים ורצתה לראות עולם; לפני סוכות 2023 תכננו כולן לנסוע יחד לסיני – טיול שלא הספיק להתממש.

​

ב־7 באוקטובר 2023 הייתה בבית עם אמה ואחותה. הן נכנסו לממ״ד עם תחילת האזעקות. בהמשך היום נותק הקשר. כשנמצאו – שלושתן היו חבוקות. נויה הייתה בת 16 בלבד.

​

נויה נשארת בזיכרון כילדה־נערה של עדינות וכוח – זו שמניחה יד על הכתף, מאירה בשקט, ומאמינה שהטוב הקטן שנעשה עכשיו יכול לשנות מישהו לעד.

יהי זכרה ברוך.