יהל שרעבי

יהל שרעבי נולדה ב־3 באוקטובר 2010 בקיבוץ בארי, בתם הצעירה של ליאן ואלי ואחות לנויה. מגיל צעיר בלטה בשמחת החיים שלה, באנרגיות הבלתי נגמרות ובאהבתה לטבע, לבעלי חיים ולתנועה. היא גדלה בבית חם ופתוח שבו שולבו הומור בריטי עדין מהאם ורגישות קיבוצית מהאב, והייתה אהובה על כולם – על משפחתה, חבריה והמורים בבית הספר האזורי “נופי הבשור”.

 

יהל הייתה ילדה של מרחבים. היא רכבה על אופניה בשבילי הקיבוץ, בילתה שעות בפינת החי ועזרה בטיפול בבעלי החיים. היא התעניינה במדע ובכוכבים, וקיבלה טלסקופ כמתנה – מתוכו הייתה מביטה בשמי הלילה ולומדת לזהות קבוצות כוכבים. סבתה סיפרה כי כמעט מדי ערב הייתה יוצאת “לבדוק את הירח ואת הכוכבים החדשים”. לצד האהבה לטבע, יהל התעניינה גם באמנות וביצירה, ציירה, רקדה וצילמה סרטוני וידאו קצרים עם אחותה וחברותיה. הבית היה מלא בצחוק ובמוזיקה.

 

מגיל צעיר התאהבה יהל בכדורגל. היא שיחקה בקבוצת הפועל אשכול, לבשה את החולצה מספר 11, והייתה אחת הילדות הבולטות בקבוצה. מאמניה תיארו אותה כ”ילדה עם אור בעיניים ואנרגיה שמדביקה את כולם”. היא אהבה לרוץ, למסור, לשחק בהגנה ובהתקפה באותה התלהבות, וחלמה להיות שחקנית מקצוענית. אביה, אוהד כדורגל מושבע, עודד אותה ותיעד בגאווה את משחקיה. יהל שאפה לשחק יום אחד בברצלונה לנשים – חלום שמחבר בין ילדות קיבוצית בנגב לעולם הגדול.

 

חבריה סיפרו כי יהל תמיד חייכה, הצחיקה אחרים והפכה כל מפגש לחוויה. היא שילבה שובבות וחום, אומץ ונדיבות. בכיתה נחשבה תלמידה מצטיינת, במיוחד במתמטיקה ובאנגלית, שבה שימשה “המתרגמת המשפחתית” עבור אמה ודודיה דוברי האנגלית. היא אהבה לעזור לאחרים, עודדה חברים עצובים, ולא הפסיקה לשאול שאלות על העולם. במשפחתה אמרו עליה: “יהל הייתה יכולה להיות וטרינרית, שחקנית, או אולי האישה הישראלית הראשונה בחלל – הכול היה אפשרי בשבילה”.

 

בשבת בבוקר, 7 באוקטובר 2023, יהל הייתה בביתה בבארי עם אמה ליאן ואחותה נויה כשפרצה מתקפת הטרור. השלוש נכנסו לממ"ד הבית וניסו להסתתר. בסביבות הצהריים חדרו מחבלים חמושים לבית. ליאן ניסתה לגונן בגופה על בנותיה, ושלושתן נורו למוות. גופותיהן נמצאו מאוחר יותר מחובקות זו בזו – אם ושתי בנותיה, עטופות זו בזו עד הרגע האחרון. יהל הייתה בת 13 בלבד, תלמידת כיתה ח', כשנרצחה בביתה.

 

מותה של יהל טלטל את קהילת בארי ואת עולם הספורט בישראל. חודשים לאחר הרצח, מועדונים ברחבי הארץ הנציחו את שמה. ב־11 במאי 2025 הוקדש גמר גביע המדינה לילדות לזכרה, וב־13 במאי הוכרז כי קבוצת הילדות של הפועל פתח תקווה תיקרא מעתה על שמה.  
חבריה ובני משפחתה מתארים אותה במשפט אחד קצר שמסכם הכול:
“יש חור בצורה של יהל בלב שלנו – שאי אפשר למלא.”

​

יהי זכרה ברוך