יוסי שרעבי

יוסי שרעבי נולד ב 16.9.1971 וגדל באזור תל אביב ורמת גן במשפחה חמה ומלוכדת. הוא היה האח הבכור בין ארבעה ילדים, ונודע כבר בילדותו כאדם  שקט, מופנם, צנוע ואכפתי. בתחילת שנות ה־90 בחר לעזוב את מרכז הארץ ולעבור לקיבוץ בארי, בעקבות אחיו אלי שמצא שם בית. המעבר סימן בעבורו בחירה מודעת בחיים קיבוציים, קהילה, שותפות, ועשייה למען הכלל.

​

בקיבוץ בארי הכיר יוסי את נירה לבית הרמן, אחות במקצועה, והשניים נישאו והקימו משפחה. יחד גידלו שלוש בנות, יובל, אופיר ואורן, בבית מלא אהבה, הומור וחום אנושי. יוסי נחשב לאב מסור במיוחד, נוכח בכל פרט קטן של חיי בנותיו, תמיד מוכן לעזור, לשמוע ולעודד. חבריו תיארו אותו כאדם שהחיוך שלו הדביק את כל מי שסביבו, וכמי שהקרין ביטחון ורוגע גם ברגעים קשים.

​​

במשך למעלה משני עשורים עבד יוסי בדפוס בארי, והתקדם עד לתפקיד מנהל השיווק. הוא היה ידוע כעובד מסור, מקצועי וערכי, שידע לשלב בין אחריות עסקית ליחס אנושי. מעבר לתפקידו במפעל, מילא גם תפקידים ציבוריים בקיבוץ, ביניהם מזכיר ופעיל בוועדות שונות. חבריו סיפרו כי “לא היה דבר שביקשו מיוסי ולא עשה, תמיד בשקט, בחיוך, ובלב פתוח”.

​

יוסי היה אוהד ספורט נלהב, בעיקר כדורגל. מכבי תל אביב הייתה אהבת נעוריו, אך גם ריאל מדריד ומנצ'סטר יונייטד נחשבו קבוצות הבית שלו. עם בנותיו צפה במשחקים וסיפר להן סיפורים על שחקנים ודמויות שהעריץ. בשנים האחרונות גילה תשוקה חדשה לגלישת גלים, והיה נוסע לסופי שבוע בחופי זיקים ואשקלון "לתפוס רגע של שקט בים". כך תיארה אותו נירה: "אדם שיודע למצוא יופי בפשטות, ושלווה במקומות קטנים".

​

ביום שבת, 7 באוקטובר 2023, הותקף קיבוץ בארי בידי מחבלי חמאס. באותו בוקר הסתתרו יוסי, נירה ושלוש בנותיהם בממ"ד בביתם. כעבור שעות פרצו מחבלים לבית. יוסי ניסה להגן על משפחתו, והציע לשוביו לקחת אותו במקום אשתו ובנותיו. הוא נחטף מעבר לגבול לעזה יחד עם שני ישראלים נוספים – אופיר אנגל ועמית שֹני. נירה והבנות הצליחו להימלט ולהינצל, אך יוסי נלקח לשבי.

במשך 97 ימים הוחזק בתנאים קשים בעזה. ב־10 בינואר 2024 פרסם חמאס תיעוד ממנו בחיים, אך יום לאחר מכן הודיע על מותו.  הוא נהרג בשבי, ולא זכה לחזור הביתה.

​

יהי זכרו ברוך